להתחברות

מחשבת ישראל מן המזרח

שבת שלום | עמוד דיון

תמצית

פתיחה

הפן הדתי מול הפן הלאומי

x

הפן הדתי של השבת מטרתו לבחון מה מסמלת השבת מבחינה דתית, מבחינת האמונה הדתית: "מדינה בהסגר" הממלאת בהקפדה את מצוות ההלכה או יום מנוחה תוך כיבוד מנהגיה של האוכלוסיה המרכיבה את המדינה.

עדי: המקורות שהוצעו במסגרת הדיון בפן הדתי, דתל"ש נולד מאת ז'קי לוי ו"הייתי רוצה לסגור את המדינה בשבת" מילותיו של השר יעקב ליצמן, צורפו לדיון מפני שיש בתוכנם כדי ללמד כיצד נתפסית השבת מבחינה דתית בעיני הרבנים. וכדברי השר יעקב ליצמן: "מהי שבת קודש, מה מותר ומה אסור, אילו היתרים אפשר לתת ואילו לא". כתבתו של ז'קי לוי מלמדת, כפועל יוצא מדבריו של יעקב ליצמן, כי מי שאינו נוהג בקפידה הרצויה כפי שזו נקבעה ע"י הרבנים, יוצא מגבולות ההגדרה "דתי".

תמצית הפרק
קונפליקט

תמצית הפרק

x

בת אל :אני חייבת להודות שהמאמר הצליח להוציא אותי משלוותי. בחירת המילים של הכותב נמוכה בעיניי…

לדעת כותב המאמר, כל אדם אשר אינו שומר את השבת כפי שהוא רואה לנכון, ראוי לכינוי חסר דעת ונעדר בינה.

אדם חילוני, לתפיסתו, אינו יכול לאהוב ואינו יכול להבין את מהות האהבה  –  אך האם במאמרו מציג הכותב אהבה רבה לשונה ממנו? האם דרכו של אדם אשר "שומר" את השבת בדרכו או לחלופין, אינו שומר את השבת כלל – נחותה מדרכו של הרב? האם משום היותי אדם חילוני, כבוד הרב יכול לרמוס את תפיסת עולמי במסווה של דת?

חוסר הקבלה של האחר, כפי שהיא מצטיירת בעיני מתוך דבריו של הרב, צורמת ומקשה עלי – כחילונית – להאזין ולהפנים את המסר שהוא מנסה להעביר בדבריו – גם אם הוא מסר מאוד נכון ויפה…

גרוע מכך, הרב, שימש, בזמנו, כדמות דתית ציבורית (ראו קישור) – הדבר לדידי, חמור שבעתיים. תפקיד אדם בעל משרה ציבורית לקרב בין הניצים ולהעניק מתורתו תוך שמירה על חזות ממלכתית.

על הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל

עדי: כמובן שאני חולקת על דבריו של כבוד הרב עוזיאל במאמרו שלום היקום. לדעתי ישנה סתירה פנימית בדבריו. כיצד יכול הרב לטעון מחד גיסא ל"לב מלא אהבה לכל הנברא בצלם אלוהים" ומאידך גיסא לכנות את מי שאינו חושב או נוהג כמוהו "חסרי הדעת ונעדרי הבינה".."משוללי סיבה ועילה למציאותם".."תמיד מלאים סתירות וניגודים". איפה האהבה עליה הוא מדבר? דבריו הם מן הפה החוצה ואין בהם כל תוכן אמיתי. לצערי אדם שכזה הוא שחסר בינה ודעת. יתרה מכך, אמירות שכאלה מרחיקות אנשים מהדת. אדם מלא בחוכמה יודע איך לקרב אנשים חזרה לדת: באהבה, בכבוד ובהבנה שאכן כולנו נבראנו ע"י אלוהים. הרב עוזיאל מדבר על שאיפה לעולם מלא טוב ועולם שכולו שלום. האם הוא מקדם את תכליתו ע"י כך שהוא פוגע באנשים. ומה דינו של מי שמלבין פני חברו?

בת אל נחמיאס , עדי לסרי
קונפליקט

בת אל נחמיאס , עדי לסרי

תגובה אחת
  • x

    בת אל, במהלך השיעור והדיון שניהלנו סביב הטקסט של הרב עוזיאל תמכתי ברעיון שיש לחשוף תלמידים למגוון טקסטים, גם הקיצוניים שבהם ולהכיר בנקודות מבט שונות. עם זאת, העלת נקודה חשובה מאוד בדבריו של הרבה ובתפיסה המזלזלת שלו כלפי אלה שאינם שומרים את השבת. אני מסכימה שלימוד טקסט זה אכן מגדיל את הפער בין המגזרים ויוצר ריחוק. פתרון אחר הוא יצירת מפגש בין הרב לאוכלוסיה חילונית וניהול שיח אמיתי כאשר לכל צד יש את היכולת להביע דעה, להכיר ולשמוע אחד את השני.

    קונפליקט

    טל גרייזמן

x

דבריו של משה שרון למה מאחלים אחד לשני שבת שלום

הדס טייה

x
קונפליקט

עדי לסרי קליין

הפן החברתי

תגובה אחת
  • x

    תמצית הפרק :
    השבת יכולה לגרום לאחדות חברתית בגלל שהיא יוצרת פסק זמן מהמרוץ ומשחררת את האנשים מהתפקידים הרגילים שלהם ובכך מאפשרת לראות את הזולת ללא המסכים של עולם התעסוקה .

    התפילה המשותפת , במיוחד זו הכוללת שירה ביחד – מהווה דרך ללכד את הקהילה.

    תמצית הפרק :

    תמצית הפרק :

x

בחרתי להציג את הפיוט "לכו נרננה"
בדבריה של נשמה קרליבך, זמרת ויוצרת ובתו של הרב שלמה קרליבך, השבת מהווה רגע ייחודי בו אנו זוכרים את השבוע שחלף ושרים אל תוך זה העתיד להתחיל.
"לכו" הוא הרגע שבו צריך להתחיל ללכת, אבל הצעידה צריכה להיות משותפת ומאפשרת מקום לכולם – ללא הדרה, ללא הפליה מגדרית. ללכת יחדיו.
"לכו" הוא פנייה ברבים אל העולם כולו, לצעוד ביחד למסע המצית את הרוח.

הדס טייה

x

בדבריו של הרב עוזיאל עולה המחשבה שמקום השבת בחברה הכרחי לפסק זמן ממירוץ הקיום ומלבד זו

השבת מהווה מקור נחת והפסקה, הפסקה הגורמת לראיית האחר ללא שום מחיצות מבדילות. שוויון מוחלט שבסופו של דבר מביאה לשלום בין בני האדם (הדס)

השבת ראשית כל היא הפסקה.
הפסקה שבה אין התעסקות ב"תחומים"
שניתן להיכנס עימם לקונפליקטים כמו כסף ועבודה.
עובדה זו, יוצרת מעין אחווה בין האנשים,
הזדהות ואמפתיה ובכך מדגישה את השוויוניות בין בני האדם (רותם )

 

אבינועם : קראתי את הטקסט על שלום החברה של הרב עוזיאל.
הרגשתי שאפשר לקרוא אותו גם בקריאה שאיננה בהכרח דתית .
שבת בכך שגורמת לנו לעסוק במצוות ובדברים  שחיצוניים לנו
מאפשרת לנו לפתוח את ליבנו כלפי אחרים .
להתנתק מהסבל שלנו שמקורו היצמדות למחשבותינו ורגשותיו
לפעמים מבלי לראות החברה סביבנו .

הדס טיה, רותם נפתלי, אבינועם ברתנא

הדס טיה, רותם נפתלי, אבינועם ברתנא

x

עדי לסרי:

אני מבקשת לדון בפיוט "שלום עליכם"
לשיר בערב שבת לפני הקידוש.
הפיוט מתבסס על הפסוק מהתהילים צ"א:
"כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך,
ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

השמירה של ה' על האדם בכל עת ולעולם.
ולפיכך הפקיד את מלאכיו כשומרים.
השיר מתאר מערכת של יחסי גומלין בין האדם למלאכי העליון
כשהבסיס הוא שלום וברכה:
המתפלל מברך את המלאכים בברכת שלום,
המתפלל מביע תקווה שהמלאכים מביאים לו שלום,
המתפלל מבקש ברכת שלום פרטית
ומסיים בברכה למלאכים שישובו בשלום למקומם.
נושא השלום חוזר לכל אורך הפיוט.

מקור המילה שלום הוא מהפועל 'שלם' קרי שלמות.
היהדות רואה בשלום ערך עליון.
מכאן שכאשר מברכים "שבת שלום"
מתכוונים כי השבת אמורה להיות מקור לשקט,
לרעות, לשביעות רצון ולשלווה.
בברכה "שבת שלום" ישנה תקווה
שיום השבת הבא עלינו לטובה יביא לאיחוד העם,
כל אחד בדרכו הוא:
אם בלימוד תורה,
אם בטיול בחיק הטבע,
אם בקריאה
ואם בכל תרבות פנאי מהנה אחרת.
כל אחד לפי ראות עיניו.
כך יחזור להיות עם ישראל שלם ולא מפולג
ואחוז עוינות האחד כלפי השני.

לסיכום:
השבת- מקור לכיבוד של רצון האחר
ולא כפייה
זהו היופי האמיתי שמסתתר מאחורי יום השבת.
היום שניתן לנו ע"י ה'.

תגובה זאת קשורה גם לפן האישי של השבת

 

טל גרייזמן :
עדי, התחברתי להסבר שנתת לפיוט "שלום עליכם".
את השיר אני מכירה מילדות
ומשפחתי נוהגת לשיר אותו לפני כל ארוחת שישי.
מתוך הרגל לא התייחסתי למשמעות העמוקה שיש בפיוט
ובאנרגיה המיוחדת בעקבות אמירתה יחד.

במקרה, בשבת האחרונה,
חברה בירכה אותי- שתהיה שבת של שלום
שבעיניי מדגיש את ההסבר שנתת לברכה שהפכה כל כך שגרתית
ורגילה לקראת סופש השבוע.

 נפתלי רותם

המון המון חומר למחשבה עולה כאן.

הפרשנות לפיוט "שלום עליכם" כאן מעניין ומפתיע וכן ההתייחסות היום יומית שלנו למנהגים או פעולות שגרתיות שעשויות ללבוש פנים אחרות.

אהבתי את הרעיון שהשבת היא יום ללמידה וגילוי עצמי.

 

עדי לסרי , טל גרייזמן, רותם נפתלי
עיון פרשני

עדי לסרי , טל גרייזמן, רותם נפתלי

x

פני שבת: קבלת שבת ארצישראלית עם קהילת ציון בירושלים

שבת היא אפשרות בעיני ליצירת מפגש, הכרות ושלום בעיקר בין אנשים שונים. קהילת ציון היא דוגמה למקום שמבוססת על קבלה אמיתית. התפילות והמפגשים מאפשרים לכל אחד לקחת חלק, להיות נוכח או פעיל על פי רצונו. התפילה המיוחדת של הקהילה משתפת את כל הזרמים היהודים, כאשר בראש יש את תמר- רבה, שמובילה את הדינמיקה המיוחדת של ציון.

השבת אכן יכולה להיות מקור להרבה מחלוקות, אך לדעתי קהילת ציון היא דוגמה לשימוש בשבת ליצירת איחוד, שלום וקבלה בין אנשים.

טל גרייזמן

הפן האישי/ המסורתי

מקורות הפרק

מקורות הפרק

תגובה אחת
  • x

    חסר עדיין תמצית ואפיון של הפרק

    תמצית הפרק
    עיון פרשני

    תמצית הפרק

x

כותרת המקור הראשון איתו אני בוחרת להתחיל את הדיון בסוגיית השבת היא:  דתי לשעבר נולד.

כותרת משנה: יחס המשפחה כלפי הדתי לשעבר.

המקור לקוח מעיתון ישראל היום, שישבת 01.12.07 הטור של ג'קי לוי.

בכתבה ג'קי מנתח את יחס המשפחה והחברה כלפי בן המשפחה שבחר שלא להמשיך עם הדת, קרי לצאת לבלות לאחר סעודת השבת. ג'קי מסביר שהחברה והם עצמם מקטלגים אותם כ"חילוניים" ואילו הוריהם ומחנכיהם אומרים שהם "התקלקלו".  האם זה אכן נכון? שהרי ילדים אלה לא טרקו דלת על מה שליווה אותם כל חייהם (השפה, התרבות, הזכרונות..). לכן הם לא חילוניים. הם דתיים לשעבר. בני אדם לא משובצים על רצף אלא נעים בו לאורכו ולרוחבו בחפשם אחרי משמעות ותמונה זו- היא בסיס החיים היהודיים של עדות המזרח.

כתבה זו ראשית מלמדת שהשבת על קדושתה פנים רבות לה. מצד אחד קדושה וסעודת שבת, מהצד השני בילוי עם חברים, הנאה, הפוגה מהמתח של כל השבוע. הדבר השני שמלמדת הכתבה היא על יכולת ההכלה של משפחה ושל החברה למי שבוחר שלא לבחור. אלא לנוע על הרצף ולהנות משני העולמות גם יחד.
new doc 2017-12-03 16.45.14.pdf

עדי לסרי קליין

x

שבת בלבך / רחל שפירא

דמדומים יורדים בלאט
עוד מעט שבת
בליבך
השבוע הארוך אט לאט
נשמט מכפתך.

את שואלת מה תיקנת
ומה נותר שבור לעת עתה
ואיזה, ממעשיך בת,
ראוי לשכחה,
כאשר השמש מנמיכה.

מאין באה הברכה.
מהו כוחך,
מה בתוכך אינו נסוג מהחשיכה
כאשר השמש מנמיכה
מאין באה הברכה?

שיח

רותם נפתלי

x

אני רוצה לתמוך בדבריו של אברהם יהושע השל בדבריו בנוגע למשמעות השבת לאדם המודרני. דבריו אלה יש בהם כדי  לקרב אנשים "חילוניים" אל הדת, דרך לימוד אודות היופי שהדת, המספקת לנו יום כה מיוחד, את יום השבת, שכל כולו נועד להוות "שביתת נשק במלחמה של האדם למען קיומו". "יום של שלום בין אדם לחברו". הכותב אינו קובע מה עליי לעשות או לא לעשות בשבת. אין פה כפייה. להפך, הכותב מדגיש שהשבת איננה רק יום מנוחה. כלומר אין פה דגש שהמדינה צריכה להיסגר בשבת אלא מה מטרתה האמיתית של השבת – לא יום מנוחה חסר כל משמעות אלא "חיים", "פסגת חיים". ולכן, בעיני טיול עם משפחתי בחיק הטבע משמעותו פיסגת החיים. משמע, די אם האדם אינו עובד בשבת אלא משיג את פסגת החיים בדרכו שלו – הוא נחשב למי ששומר את השבת. דבריו יפים ומקרבים חזרה אל הדת, אל היופי שבה. חבל שלא כל הדתיים נוהגים כך.

תמיכה

עדי לסרי קליין