בנוסף, אני מאמינה כי זו הדרך לחנך בבתי ספר.
לדעתי, יש לחשוף את התלמידים לזרמים השונים כולל לזרם החילוני
ודרך חשיפה זו לאפשר את הבחירה החופשית המגיעה מן החילוניות.
בעיניי, מסורות הן דבר חשוב לשימור וליצירת זיקה לתרבות מסוימת.
אני אישית רואה את היהדות כתרבות ולכן חשוב לשמר דברי מסורות יהודיים
ולדעת לקבל ולכבד מסורות אחרות המגיעות מדתות שונות.

מצרפת כתבה מעניינת אשר לה קשר ישיר לנושא אך ממבט של דמות אחרת:

לתת מקום אחר להתקיים

עמדה זו, לדעתי, מביאה לקירוב לבבות לדת, להתקרבות דת ולא להתרחקות.
מתינותם זו של יהודי המזרח מאפיינת גם את המזרחיים שבחרו להתחרד
ולעניין זה אפנה לספרו של ניסים ליאון “חרדיות רכה. התחדשות דתית ביהדות המזרחית”
המנתח את ההבדלים בין החרדיות האשכנזית לבין החרדיות המזרחית, והדברים יפים, מדרך קל וחומר, לענייננו.

המצוה החשובה ביותר כפי שאמר הרמב”ם
היא האמונה בקיום אל אחד ויחיד.
אם היהודי מאמין במצווה זו, הוא יהודי.
אני יודעת מהו יום כיפור, מהי שבת ומהו מקווה.
לא ניתקתי עצמי מהעבר שלי ו
אני בהחלט מכירה את הכתוב בתנ”ך.
מדוע אם כן אינני יכולה להיחשב כמי ששומרת את תורת ישראל
רק משום העובדה שאינני שומרת את כל תרי”ג המצוות?
לסיכום, אני מסכימה עם טענותיו הבסיסיות של הרב ש”ך
אך התוכן שאנו יוצקים לתוך הטענות הללו שונה לחלוטין.

עַבְדֵי זְמָן / ר’ יהודה הלוי

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

“חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.