הרב שך תקף את הסברה שהציונות והכוח הביטחוני הם שמבטיחים את עתיד העם:
אלפיים שנה אנחנו לבד בידיים ריקות, אין לנו נשק. איך אפשר לעמוד? ואנחנו ניצחנו – אנחנו עומדים וקיימים. מה הסוד בזה?… המופת היא: אני יהודי ואני חזק יותר מהם. יהרגו אותי, אבל בניי יישארו בחיים. אני לא ניתקתי מורשת אבותיי… אני אלך בדרך האבא, בדרך הסבא ובדרך הסבתא… אני אלמד את חוכמתי שלי, את הקולטורא (התרבות) שלי.
ובאוזני היהודי החילוני קרא:
אתה גם יהודי, אתה נימול, אבל אתה יודע את הקולטורא (התרבות) שלך? מה הקולטורא שלך? אנגלית? זה הקולטורא שלך?… אתה פותח את החומש אתה יודע פירוש המילות?
מכאן עבר להתקפה על הקיבוצים ועל השמאל:
אם יש קיבוצים שלא יודעים מה זה יום כיפור, לא יודעים מה זה שבת ולא יודעים מה זה מקווה. מגדלים שפנים וחזירים. יש להם קשר עם האבא שלהם?… מערך? מערך זה דבר קדוש? הם ניתקו את עצמם מכל העבר שלנו ומבקשים תורה חדשה. אם אין שבת ואין יום כיפור, אז במה הוא יהודי?
בסיום אמר:
יש כאלה שיאמרו שהדברים שאני אומר הם דברים של פאנאטיקער (קיצוני, "פאנט"), דברים אלטע זאכן (דברים ישנים, שעבר זמנם). אבל התורה הקדושה אומרת: 'כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים' ומעידה שהתורה היא חוכמת היהודים בעיני האומות.
ציטוטים מתוך הנאום ראו כאן
