" …אין אני מאמין בשום אופן שעלה זה נשר בהשגחה עליו,
ולא שעכביש זה טרף זבוב זה בגזרת האל ורצונו הפרטי עכשיו.
ולא שהיריקה שירק ראובן נעה
עד שפגעה ביתוש זה במקום מסוים והרגה אותו על פי גזירה.
ולא כאשר דג זה חוטף תולעת זאת משטח פני המים,
זה בחפץ אלוהי פרטי.
כל זה, לדעתי, במקרה לחלוטין, כמו שסובר אריסטו…
אלא ההשגחה האלוהית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע האלוהי,
והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל,
ונתגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל,
הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלוהית,
וכולכלו כל מעשיו על דרך השכר והעונש.
כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר,
וכריעת התקרה על מי שהיה בבית,
אם היה זה במקרה המוחלט,
הרי אין כניסת אותם [האנשים] לאותה הספינה
וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו,
אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו
אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם "
