ששת העקרונות שהיא מציגה מהווים בעייני תשתית ליצירת חברה חושבת ופעילה, אכפתית ויציבה.
החברה שעליה היא מדברת שואפת לקבל את האחר, ולחיות על פי ערכי הכבוד והחירות.

המעניין ב"ששת מרכיבי החילוניות" על פי פרופסור אווה אילוז,
היא דווקא זו השביעית…
"לחיות את המשבר התמידי".

לי נדמה כי על אף העקרונות המתקדמים והיפים של החילוניות כמו ההעזה לדעת,
ההסתכלות קדימה בתקווה (האמנם?!!), לחיות את ההווה (האמנם??!!!),
קיים משבר רוחני עמוק בחברה החילונית
כיוון שההפרדה שנעשתה ושייכה את כתבי הקודש היהודיים לדתיים,
וההדרה של החילונים מעולם זה,
יצרה ריחוק וניתוק של ציבור יהודי שלם
שאמנם לא מבקש את אלוהים אך חווה את המשבר התמידי, שבעיניי,
רבות מהתשובות או ה"תרופות" למשבר זה נמצאות בספרות היהודית לדורותיה.

בדרך כלל הורגלתי שהעמדות היהודיות
עוסקות רק בישראל ולא בגויים.
אני מתחבר לדבריו של הרב עוזיאל
שאין על היהדות לשנות סדרי עולם ולכפות את עמדתה על האנושות,
אלא להיות מעין דגל וסמל למוסר, למנהיגות ישרה ומטיבה,
החותרת לשלום ומחנכת לכך.

לצערי המציאות כיום היא הפוכה –
השחיתות בישראל פושה מלמעלה במנהיגנו, עד למטה, לאזרחים.
קיים שיח אלים מאוד העוסק בפירוד ולא בשלום ואחדות.
כך שעד שאצלנו לא יתקיים שלום פנימי,
לא נוכל לקרוא לשלום את כל האדם ולאומיהם השונים.