הייתי לוחץ את השאלה – האם  מוטל עלינו לקבל כל אדם, מבלי להפעיל ביקורת ?
מבלי להתייחס באופן אנושי לאדם האחר – כלומר, גם באופן ביקורתי

הכנסת אורחים משמעה מתן יחס חם ולבבי לכל אדם, גם השונה והפחות מוצלח,
תוך מתן אפשרות לאותו אדם להתקדם, מתוך בחירה ולא מתוך תחושת התנשאות ופטרנליסטיות.
זוהי חובתו המוסרית משפטית של המארח.

תגובה זאת רלוונטית גם לסוגיית היחס הדתי במערכות יחסים  ובמרחב האישי

ייתכן והאפשרות הזו – הייתה במקום שבו כול היהודים הרגישו כאורחים ?

וזו עמדה בלתי אפשרית כשאנשים עסוקים בלהגדיר את טיבו ואופיו של הבית המארח ?

הכנסת אורחים אמיתית משמעה שאין המדובר בהכנסת אורחים, מפני שאין אורחים.
כולנו מארחים.
גם השונה, החדש, גם מי שבא מבחוץ, גם מי שדתו שונה ממני וגם מי שבא לבקר את התנהלותי.

הרבה פעמים אני שואל את עצמי, מה מאפשר לאדם לנקוט בעמדה מוסרית ?
האם המיקום החברתי של אדם – במרכז או בשוליים – משפיע באופן מוסרי ?

אך האם אנו מצליחים לנהוג לפי הנחיה זו גם מעבר ליום אחד של מימונה ?

הכנסת אורחים אמיתית משמעה פתיחת הדלת והלב
לא רק מהבחינה הרעיונית והמחשבתית אלא גם הממשית.
לאפשר לכל אחד להיכנס לביתי. והמימונה הינה ביטוי לכך.

ויכול להיות שבכדי ליצור את השותפות המיוחדת הזו,
נדרשת מן הצדדים השונים, להכיר בהיבטים שונים של הכנסת אורחים –
אלו שבהן אתה האורח, ואלו שבהן אתה המארח.
כלומר, היבטים שונים של אירוח והתארחות, יכולים להתקיים בו בזמן