“..עם ראשית היעשותי לאיש הקובייה,
קהלי התחלף מעמיתיי למקצוע הפסיכיאטריה והיה לבלייק, ניטשה, לאו דזה.
יעדי היה להשמיד כל חישת קהל; להיעשות למחוסר ערכים, מעריכים, למחוסר משאלות:
להיות לא אנושי, מכיל הכול, אלוהים…”
“…התוצאות החברתיות של כינון אומה של אנשי קוביות הן,
מעצם ההגדרה, בלתי ניתנות לחיזוי.
התוצאות החברתיות של קיום אומה של ישויות נורמליות, ברורות לגמרי:
אומללות, סכסוכים, אלימות, מלחמה, והיעדר אוניברסלי של שמחה ואושר…”
…”הוא מרגיש את עצמו משוחרר כשהוא תופס,
כי בעיותיו הנוראות ניתנות לפתרון,
אך מעתה לא עליו מוטלת עוד הדאגה להן:
הן הוטלו על כתפיהן המרובעות של הקוביות.
הוא נאחז אקסטזה.
את העתקת השליטה מעצמות פרי אשליה אל הקוביות,
הוא חווה כאילו הייתה המרת דת או ישועה ממרום.
זה דומה במידת מה לתחושתם של נוצרים נולדים מחדש,
המפקידים נשמתם בידי המשיח או אלוהים,
או של חסיד הזֵן או הטָאוֹאִי הנכנעים לטָאוֹ.
בכל המקרים האלה נזנח משק שליטת האגו
והחסיד נכנע לכוח הנחווה כמצוי מחוצה לו…”
…”אינו מציית לאלוהים, לאב, לכנסייה, לדיקטטור או לפילוסוף,
אלא לדמיון היצירתי שלו עצמו – ולקוביות.”