העמים המרכיבים את האנושות ושמספרם נקבע על ידי ההשגחה האלוהית, ערבים זה לזה כשם שבני משפחה אחת נתבעים לאחריות הדדית. כל עם הוא בעל אופי מיוחד ומיצג הלך רוח נבדל ונועד לו תחום פעילות מיוחד לפיתוח כשרונותיו. כל העמים יחד הקשורים זה בזה בשיתוף המטרה והחובות משתפים פעולה כדי לשפר את החיים, כדי לשכללם וכדי ליצור אותה האנושות האידאלית שהם בניה ויסודותיה החיוניים, על אף השינויים האתניים שבהם רצה הקב"ה כבר בימי קדם, הוכנסו העמים לתוך מערכת אחידה, הערבות ההדדית תואמת את רוחה של היהדות. זוהי צורה, שגוף האדם נותן לה את ההבעה השלימה ביותר. הטיפוס המיצג את האומות הוא טיפוס המשפחה.

עמ' 170

בהשקפה ראשונה תיראה תורת משה כאילו היא מיועדת לישראל בלבד… צריכים אנו להציג לעצמנו את השאלה אם ההתגלות שבתורת משה שהופנתה במפורש לישראל, פירושה דחיית הגויים והאם היא מעמידה אותם מחוץ לחוקה זו?

הפסוקים העוסקים בתקופה שלאחר בחירת ישראל מעידים כי הקב"ה מדבר ופועל כא־להי האנושות והוא דואג לגורלו של כל עם ועם […] תהיה לנו דת בעלת אופי אוניברסאלי, שתקיף את האנושות כולה ויחד עם זה תשמור על האינדיבידואליות היהודית, לא ידובר אז על ישראל שמקריב עמים אחרים למענו, אלא על ישראל הפועל למען האנושות […] זוהי תורת בני נוח […]