הכנסת אורחים והדאגה למחסורם נחשבת ביהדות למצווה גדולה,
הדוֹחָה לרגע אפילו קבלת כבוד ה':
"גדולה הכנסת אורחין מקבלת פני שכינה".
קביעה זו שלחז"ל מבוססת על דרכו ועל מורשתו של אברהם אבינו,
מכניס האורחים, כפי שעולה מספר בראשית:
אברהם רץ לקראת שלושת האנשים שראה,
הזמינם להתארח ולנוח מעמל הדרך ופעל במהירות כדי להכין להם,
יחד עם שרה אשתו,סעודה משובחת מן המובחר (בראשית יח 1 – 8).

תכונה זו של הכנסת אורחים באה לידי ביטוי גם בהתנהגותו של לוט, אחיינו של אברהם,
שקידם את פניהם של שני האנשים בשער סדום, הציע להם אירוח נדיב,
הפציר בהם עד שנענו והגן עליהם מפני תושבי העיר (בראשית יט 1 – 8)
הכנסת האורחים שאפיינה את בית אברהם הייתה לפיכך
אבן הבוחן לבחירת אישה מתאימה ליצחק,
כפי שעולה מסיפורו של עבד אברהם ומפגישתו ליד הבאר עם רבקה (בראשית כד).

חז"ל ראו בהכנסת אורחים מצווה גדולה,
ומשום כך מנו אותה כאחד הציוויים שהאדם מקבל עליהם שכר גם בעולם הזה – וגם בעולם הבא.
להמשך קריאה באתר לקסיקון>>

המקור הוצע על ידי עדי לסרי קליין

מתוך אתר לקסיקון