הקיבוץ המדיני שהוא קיום העולם,
הוא קיומו ועיקרו על זאת המצווה
שאי אפשר שיהיה הקיבוץ המדיני ולא יושלם סידורו
אלא בהיות בני המדינה עוזרים זה לזה וגומלים חסד זה לזה במלאכות ובפעולות כנודע.
שאם לא יעזרו זה לזה או ינגדו זה לזה, יפסיד הקיבוץ המדיני.
ולזאת הסיבה נתרחקו עמון ומואב מלבוא בקהל,
מדה כנגד מדה,
הם לא רצו לעשות עם ישראל גמילות חסדים, כי ‘לא קדמו אותם בלחם במים’,
גם כן נענשו שלא יהיה להם קיבוץ מדיני עם ישראל
ולא יבואו בקהל מידה כנגד מידה.
וזה שאמר התנא: ‘יהיה ביתך פתוח לרוחה’ – לכל אדם,
שלא יהיה סגור בפני שום אדם אפילו מהגויים וכיוצא.
