המסורתיות האשכנזית נתפרדה לחילוניות, לחרדיות ולרפורמה וקונסרבטיביות.
מעברים אל הם ללא ספק פרשיות וציוני דרך בהתהוות העולם היהודי.
השינויים שעברה המסורתיות של יוצאי ארצות האסלאם הם ממין שונה.
לא רק הקונטקסט המוסלמי-ערבי ולא רק אופן הפגישה עם החיים המודרניים היו ממין שונה,
אלא שאלה מתנהלים באווירה שונה לחלוטין.
חלק מהותי מאווירה זו הם התוצרים של המסורתיות האשכנזית:
המזרחי עומד מול החילון, האורתודוקסיה מול הרפורמה –
מה שלא היה בהישג ידה של המסורתיות האשכנזית שייצרה אותם.
עבור המסורתי המזרחי בישראל האווירה שונה עוד יותר,
כן בעייתיות זו מתנהלת כאשר הוא במדינה ריבונית…
הבדל זה גם רלוונטי למעבר מן המסורת הטרום-מודרנית של אבותיו למסורת המודרנית שלו היום.

יש להבחין, אפוא, בין שני סוגי מסורת.
לראשון אפשר לקרוא המסורתיות הטרום-מודרנית,
והיא המסורתיות שאפיינה את המזרחים במאות השנים שחיו בארצותיהם.
המסורתיות השנייה אפשר לקרוא לה המסורתיות המודרנית (!).
עד כמה שמדובר ביהודי המזרחי המסורתי של ימינו
אין לראות במסורתיות זו שלב בהיסטוריה שלו אלא להיפך,
יש לראות את עצם המסורתיות כמתפתחת ומשתנה עם הזמן
ולפתח את מה שאפשר לקרוא לו ההיסטוריה של המסורתיות.

מאיר בוזגלו | "מזרחיות, מסורת, כור היתוך: לקראת נראטיב אחר"