לולא היתה ישראל קיימת, היה ﬠלינו ליצור אותה:
אילו נעלמה ישראל, היה ﬠלינו לשוב וליצור אותה.
כי רק ישראל תחסל את השלילה במצב היהודי ותשחרר את החיוב שבו.
הפתרון הטריטוריאלי, ﬠם חפשי על אדמה חפשית, הוה אומר לאום,
רק בו תשובה לליקויים היסודיים והמיוחדים במצבו של היהודי: היהודי היה נכרי מוחלט.
כל נדכא בﬠולם יכול לשוב לביתו, ולהרגיש את ﬠצמו בבית.
ואפילו ארץ-מולדתו זﬠירה, או מוּבסת ﬠל־ידי הכובש.
ברגﬠ שירצה בכך, יוכל לחדול להיות זר.
אגב, לﬠולםְ אין אדם זר אלא יחסית.
היהודי הנתון לסכנה, או הנתקף, במקום כלשהו בﬠולם, לא יוכל כלל לשוב אל איזה מקום.
פתאום, ומזמן לזמן, הוא הופך להיות אותו נכרי מוחלט, כפי שהיו אביו או סבו.
מוכרת לרבים הבדיחה ﬠל שני יהודים, שאינה כה מצחיקה:
"אני נוסﬠ לאמריקה הדרומית."
"הלא זה רחוק!" אומר האחר.
"רחוק מאַין?" שואל הנוסﬠ.
משוכנﬠ אני, כי הרגשה זו של ריקנות מאחורי הגב, ללא אפשרות לשוב,
היﬠדר זה של התיחסות קבוﬠה למקום כלשהו, תרמו בﬠיקר לחרדתנו ﬠתיקת-היומין.
הם תרמו גם להצגתנו בﬠיני אחרים כרוחות-רפאים:
היהודי הוא אדם שאין קרקﬠ מתחת לרגליו, אדם שאינו נמצא בשום מקום.
הריהו דמות אומללה של האסון, המﬠוררת רחמים אבל גם חרדה, חשד, רוגז,
וﬠל-כל-פנים – דברי-כיבושין.
“נמאסו ﬠלי היהודים," אמר לי, אגב ללא רשﬠוּת יתירה, פקיד במשטרת פאריס.
"תחילה היו אלה הרוסים, אחר-כך הפולנים, ואז הגרמנים, ההונגרים,
המצרים, ﬠתה התוניסאים, המרוֹקאים, האלג'רים…"
הגיﬠה השﬠה שכל זה ייפסק, וכי היהודי לא יהיה ﬠוד הלקוח המסכן
והנצחי של מרכזי המשטרה ותחנותיה, בחיפוש חדר למגורים, אשרת-כניסה, התאזרחות.
הזר, ציין יונג, הלא זו המצוקה.
הגיﬠה השﬠה שתיפסק המצוקה המתמשכת של המהגר היהודי.
זאת יוכל להשיג רק מﬠמד לאומי מוחלט, לגיטימי.
רק הקשר בין דמותו של היהודי לביו היסטוריה וגיאוגרפיה מסוימות
יבטל את ההופﬠה החשודה של הזר הנצחי (איר אפשר לא לראות את הקשר הברור?)
וﬠוד: גם אם יוסיף להתגורר בחוץ-לארץ.
האיטלקי יכול לחיות יפה באמריקה, הספרדי- בצרפת, היוני – בתורכיה
להם שומרים ﬠל מוצא, ﬠל נקודת-התיחסות, שהודות לה הם חדלים להיות זרים.
איני מתכוון להסתמכות ﬠל הﬠצמה הצבאית.
די שהיווני יכיר ﬠצמו כיוני, והספרדי- כספרדי.
אם יהיה ﬠלינו לחיות ולמות במקום אחר, צריכה ישראל להיות לנו מוצא ונקודת-התיחסות:
ﬠמוּד-השדרה הקיבוצי שלנו.
רק הפתרון הלאומי יוכל לגאול את דמות-הצללים שלנו.
ישראל בלבד תוכל להקנות לנו ממדי בשר־ודם ולתת כנו חיים.
רק שחרור של ﬠם ﬠשוי להבטיח סיכוי אמיתי לתרבותו.
