בצעירותי היה טבעי בעיניי
שתושבי קהיר מבינים זה את זה
אף על פי שהם מדברים בשפות שונות
ונקראים בשמות ממקורות שונים – מוסלמי, ערבי, נוצרי, יהודי, סורי, יווני, ארמני, איטלקי.
שמות הערים בגדאד, תוניס, חאלב, ביירות, דמשק, איסטנבול, סלוניקי, קזבלנקה, ירושלים,
היו נהירים מפני שבני אדם,
בעיקר קרובי משפחה,
היו מתהלכים זה עם זה כמו בחדריו של בית אחד גדול.