עושר הוא מבחן גדול לאדם אם הוא צדיק ועומד בצדקו, יותר ממבחן העוני והדלות.
כי על ידי העושר יכול להשיג כל המעלות הטובות, וכל המצוות התלויות בממון,
וכל הגמילות חסדים – על ידי ממונו.
וכן בידו לעשות כל המידות הרעות, וכל המעשים הרעים,
וכל תאוות ליבו – על ידי ממונו.
וזהו מה שאמרו חז”ל: ‘בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו’
– וזה הוא ‘בכיסו’.
אשר חננו ה’ עושר ונכסים, ראוי לו להתבונן בדעתו ולשקול בפלס שכלו את מעשיו וכל ענייניו – לתקן אותם.
וידע ויבין כי עכשיו חל עליו מצוות תלמוד תורה, והמצוות התלויות בממון, כגון- צדקה וגמילות חסדים.
ויאמר בלבו – לא זיכני הקב”ה למעלה היקרה הזאת אלא כדי לעשות רצונו כרצונו,
כי אין לו שום מענה לומר לא יכולתי לקיים מפני הדוחק.
ראוי לעשיר לחשוב בליבו כי הממון בידו הוא פיקדון בעלמא, ואינו עליו אלא אפוטרופוס.
כדרך האיש שראה בן אחד מבניו שאינו שומר ממונו, ואין לו הצלחה להרוויח בכל עניין סחורה או מלאכה.
וראה בן אחד מבניו חריף, וזריז ומרוויח בכל אשר ישלח ידו.
עמד והפקיד אצלו חלק הבן האובד כדי שלא יכלה הקרן.
ואם האפוטרופוס אינו מתנהג עם האובד כשורה – נוטלם מידו.
ובכלל חובת העשיר להשגיח על קרוביו העניים.
וידע ויבין כי מן הדין אין הקהל חייבים לתת להם מנכסי הקהל,
מאחר שיש להם קרוב עשיר. ועוד כי שכרו גדול מאוד.
