היום השביעי הוא מעין יום של שביתת נשק במלחמתו האכזרית של האדם למען קיומו,
יום של הפוגה בכל ההתנגשויות האישיות והחברותיות,
יום של שלום בין אדם לחברו ובין אדם לטבע, שלום בתוך האדם.
ביום זה נחשב העיסוק בכסף לחילול הקודש,
ביום זה אדם מכריז על אי־תלותו באותו דבר שנעשה האליל הראשי בעולמנו.
[…] השבת היא אפוא יותר מהפוגה במאבק הקיום
[…] כל הנעלה והנשגב שבעולם מתאחד עם בורא עולם. זוהי השבת, האושר האמיתי של היקום.
[…]השבת איננה רק יום מנוחה, שמטרתו החזרת הכוחות שאבדו בשבוע של עמל,
או הכשרת האדם לשבוע של עמל חולין חדש. מטרת השבת היא חיים.
האדם איננו בהמת משא, ואין מטרת השבת להגביר את יעילות עבודתו.
השבת היא "סוף מעשה במחשבה תחילה", וכן היא "תכלית מעשה שמים וארץ".
השבת איננה קיימת למען ימי החולין, ימי החולין קיימים למען השבת.
השבת איננה מנגינת ביניים, היא פסגת החיים.
