דרשה מהמופלגת והמושלמת הרבנית פרחה ששון הגרה בעיר לונדון,
אשר דרשה ביום א' בתשעה ימים לירח ניסן שנת תרפ"ד (1924)
בבית המדרש לדרשנים ומטיפים בתור היושבת ראש לאספה השנתית.
"ראשית דבר, אני נותנת תודה רבה לועד הבית מדרש לדרשנים,
בעד הכבוד הגדול אשר בחרו בי להיות היושבת ראש באספה השנתית.
שמעתי, כי מיום שנתיסד הבית הזה,
עוד לא נשמע, כי כבדו אשה להיות היושבת ראש בבית מדרש זה,
אולי מפני שנאמר "וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי" (קהלת ז, כה),
ואולי מפני שאתם מברכים בכל יום "שֶׁלּא עָשנִי אִשָּׁה" אם כן,
קשה לי מדוע כיבדתם אותי להיות יושבת ראש.
[…] והנה לדעתכם האנשים הם היסוד ועיקר המין האנושי והנשים הן רק בשיירי מצווה,
שיריים ולא העיקר, וכשם שהקטורת של שיירים היתה כשרה אחת לשישים או שבעים שנה כן אמרתם:
הבית מדרש הזה נתייסד זה שבעים שנה, וכל הימים היו היושבים ראשים אנשים וזהו העיקרים,
לכן אחת לשבעים שנה הגיע הזמן לכבד אשה מהמין שהם נחשבים רק כשיירים ולא מהעיקריים.
אף שאין בליבי עליכם על הכבוד אשר כבדתם אותי ואדרבה אני ששה ושמחה,
כי אחת לשבעים שנה כבדתם גם אשה בכל זאת הנני להעיד אתכם, כי הוא סימן לא טוב.
ואיתא [בספר] שופטים "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל" וגו' (שופטים ד, א)
[…] הרי לנו מפורש כי גם דבורה אמרה כי נשים הם רק כשיירים ולא כעיקר,
ולכן אני אומרת, הבית הזה אשר בו מתחנכים חכמים ודרשנים הוא
הבאר אשר התלמידים שותים בצמא דברי תורה וחוכמה
ומכאן מתפרדים והולכים להיות רועי צאן קדושים בכל מדינות
[…] ואיך בחרתם אותי להיות היושבת ראש, בודאי לא מצאתם ראוי לכך בין העיקרים הם האנשים."
