ובאמת זאת היא עיקר מצוות הצדקה, ועליה מקבל הנותן השכר –
דווקא בזמן שנותן לעני בדברים ופיוסים טובים,
ואומר לו: שאין אני נותן לך אלא חלקך אשר מופקד בידי בתורת פיקדון,
שאין העניות מן העברות ואין העשירות מן הזכיות,
כי כמה עשירים רשעים וכמה עניים צדיקים.
אבל אם נותן לו בפנים זעופות ומראה שהכול שלו,
וכבר זכה העשיר בשלו, שזכה לו מן השמים –
שמצא חן בעיני ה', והעני להפך – שמן השמיים בכעס עליו, וכיוצא בדברים אלו.
מן הדין אין לו להעשיר שכר על עצם הצדקה והמתנה שנותן,
כיוון שהוא אינו אלא כמחזיר הפיקדון או הגזל אשר בידו.
