מבחינה גינאולוגית (אילן יוחסין) מאוחדות האומות באדם הראשון: מבחינה פסיכולוגית – ב"שכינה" בא־להי שבעולם, שהיא מרכז כל הנשמות, ומבחינה רעיונית – ב"מאמר" או ב"לוגוס" שהוא עולם התבונה. מכאן משתמעות הרבה מסקנות רציניות. כל אומה היא כלי ביטוי לרעיון מיוחד המקנה לה את זכות קיומה: קיומה הוא חוקי, זכיותיה הן בלתי מעורערות, ויש להוסיף, כי שכלולה נכנס למסגרת הסדר הקוסמי ותכנית ההשגחה.

לבסוף, המטרה בכינון האומות היא אירגונן הסופי או הארמוניה הסופית, התפתחות הניתנת להיקבע, אגב, בחלקיו השונים של הטבע. שכלול המכלול גדל בפרופורציה לשכלול חלקיו. בספר בראשית מיוצגים כל בני האדם כבני משפחה אחת וקמאית. גם הנביאים, שהשמיעו את דבר אחדותו הסופית של המין האנושי, מאפשרים לנו להכיר בקיומה של התודעה האוניברסאלית, שגם המיסטיקה היהודית החזיקה בה. לפי תורת המסתורין, איחד בקרבו גופו של האדם הראשון על אבריו השונים את כל האנושות ואת כל העמים שנבדלו, אמנם ביניהם בהתאם לטבעו של כל אחד

.. הזוהר משווה את ישראל ללב האנושות כשהאומות האחרות הן אבריה השונים. לפי הקבלה לא גופו של האדם הראשון בלבד אלא גם נשמתו קיפלה בתוכה את כל האנושות העתידה. 

העמים המרכיבים את האנושות ושמספרם נקבע על ידי ההשגחה האלוהית, ערבים זה לזה כשם שבני משפחה אחת נתבעים לאחריות הדדית. כל עם הוא בעל אופי מיוחד ומיצג הלך רוח נבדל ונועד לו תחום פעילות מיוחד לפיתוח כשרונותיו. כל העמים יחד הקשורים זה בזה בשיתוף המטרה והחובות משתפים פעולה כדי לשפר את החיים, כדי לשכללם וכדי ליצור אותה האנושות האידאלית שהם בניה ויסודותיה החיוניים, על אף השינויים האתניים שבהם רצה הקב"ה כבר בימי קדם, הוכנסו העמים לתוך מערכת אחידה, הערבות ההדדית תואמת את רוחה של היהדות. זוהי צורה, שגוף האדם נותן לה את ההבעה השלימה ביותר. הטיפוס המיצג את האומות הוא טיפוס המשפחה.  (עמ' 170)

 בהשקפה ראשונה תיראה תורת משה כאילו היא מיועדת לישראל בלבד… צריכים אנו להציג לעצמנו את השאלה אם ההתגלות שבתורת משה שהופנתה במפורש לישראל, פירושה דחיית הגויים והאם היא מעמידה אותם מחוץ לחוקה זו?

 הפסוקים העוסקים בתקופה שלאחר בחירת ישראל מעידים כי הקב"ה מדבר ופועל כא־להי האנושות והוא דואג לגורלו של כל עם ועם […] תהיה לנו דת בעלת אופי אוניברסאלי, שתקיף את האנושות כולה ויחד עם זה תשמור על האינדיבידואליות היהודית, לא ידובר אז על ישראל שמקריב עמים אחרים למענו, אלא על ישראל הפועל למען האנושות […] זוהי תורת בני נוח (עמ' 196)

הרב אליהו בן אמוזג, ישראל והאנושות,
, תשכ"ז 1967,