מקורות קשורים – מערכות יחסים

יחס הדת להכנסת אורחים

במקרא קיימת הכנסת האורחים של אברהם והכנסת האורחים של לוט

בהכנסת האורחים של אברהם לאברהם מתגלה סוד השמדתה של סדום ועמורה האל מבין שבחירתו שלו באברהם עולה על המצופה

בהכנסת האורחים של לוט נוצר קשר משפחתי בין יעקב לשתי בנותיו-לאה ורחל ולוט מרויח כוח עבודה אימתני מיעקב

בשתי הכנסות האורחים נוצר רווח למארח והמתארח

המקרא מצביע בעד הכנסתהאורחים

הכנסת האורחים של לוט מול הכנסת האורחים של אברהם

בהכנסת האורחים של שניהם יש רווח למארח והאורח

במקרה של אברהם האל מגלה שבחירתו באברהם עולה על המצופה ואברהם מגלה שעוד כשנה יולד לו בן

במקרה של לוט יעקב מרויח קשר נישואין עם שתי בנותיו של לוט ולוט מרויח כוח עבודה אימתני בדמותו של יעקב

המקרא בעד הכנסת אורחים

ניתן לסכם את עמדתה של אנבל בשני משפטיים עיקריים:
כל מי שנמצא ברגע מסוים על הקרקע – הוא בעל הקרקע.
אין אורח ומארח. כולם מארחים.
אולם, האדם / האוכלוסיה שנמצאת זמן רב יותר על אותה הקרקע
יש לה אחריות מוסרית נוספת- לדאוג לצד לאוכלוסיה שהמבנה החברתי שלה נהרס.

עקרונות אלה יפים הם ונכונים כאשר מדובר בעם שפלש לארץ שלא שלו
כמו צרפת שפלשה לאלג’יריה. קשה לי להבין את הקשר של ההרצאה לענייננו.
האם קיים רמז לעניין יחסי ישראל והפלסטינאים?
המצב הוא שונה ואינני מסכימה כי יש לבצע היקש.
ישראל היא מדינה יהודית והיא מדינת היהודים.
יחד עם זאת כל האנשים הנמצאים בה
ללא הבדל דת ומוצא זכאים לשיויון זכויות מלא.
אזרח שווה זכויות איננו זר ולכן איננו אורח.
כמו כן אני מסכימה שלמדינת ישראל ישנה אחריות מוסרית
לטפח את החברה הפלסטינאית
על מנת למנוע תחושת תסכול שמובילה לשנאה קשה על כל הנלווה לכך.

מיותר לציין שסוגיית אורח מארח אינה רלוונטית כאשר דנים “באשכנזים וספרדים”.
אלה ואלה הם המארחים ואין לדבר בטרמינולוגיה שכזו.
המדינה שייכת לכל היהודים ללא קשר למוצאם.

בעיני, ניתן להתאים את מצוות הכנסת האורחים לימינו –
והיא חובתינו לקבל בסבר פנים יפות את העולים החדשים
ואת כל מי ששונה מאיתנו, לא מתוך התחושה שאנחנו המארחים שהרי זוהי גם ארצם,
אלא מתוך שזוהי חובתנו הדתית (“ואהבת את רעך כמוך”).

הכסת אורחים – תרבות ישראל

עמדה זאת רלוונטית גם לפרק מהגרים ומבקשי מקלט

הכנסת אורחים היא מפגש בין שני זרים, וככזאת מחדדת את הזהות – הן של המארח והן של האורח. היא בהכרח מעלה שאלות של זהות, של מקום, של אחריות.

בשפה הצרפתית המילה עצמה מכילה בתוכה את דו המשמעות.

אתה מארח אדם בביתך – אם כך עליך לדעת מהו ביתך, מי הוא האדם שאיננו אתה וכנגזרת ישירה של שני אלה – מי אתה.

*
בסיפור “האורח” של קאמי, דווקא דרו המתבודד, שלא מעוניין להגדיר עצמו על פי יחסים בין-אישיים, נאלץ להכניס לתוך בית הספר את הערבי. הוא מאכיל אותו, מלין אותו, ולבסוף גם מלווה אותו. אך הוא נמנע מלהכריע בשאלת גורלו – ובכך נגזר גם סופו-שלו, באיום הנשאר על גבי הלוח.
מכאן נראה שישנו עוד נדבך בסוגיית הכנסת אורחים:
מעבר לעניין הפוליטי (מי האורח ומי המארח, מי “בעל הבית” ומה ההגבלות הנגזרות על הנכנס מן החוץ), ישנו עניין מוסרי. המארח הוא בעל אחריות מוסרית לגורלו של האורח. מתוקף היותו קובע “הסדר החברתי” הוא זה שאחראי להוביל את האורח אל הטוב.