בין ישראל לעמים | The Discussion Page
Synopsis
The Discussion
ואהבת לרעך כמוך
תמצית הפרק זה נדון בגזענות.
גזענות כבר מזמן הפכה לעובדה פסיכולוגית וחברתית
ושאר הדתות ביניהן היהדות אינן נקיות מן החטא הגזעני (הדס טייה)
רעך או אדם?
בספר ויקרא: “לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ,וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'”.
בספר בראשית: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ”
אמר רבי עקיבא: “זהו כלל גדול בתורה”. בן עזאי מבקר אותו ואומר ‘זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה’.
מה הגישה להתנהגות היהודי כלפי הזולת, האם הקרבה היא רק לחברך הקרוב אליך מבחינה תרבותית או שיש לדאוד לכל בני האדם שנבראו בדמות האל?
שיוך-ואהבת לרעך כמוך
תמצות- הרב עוזיאל דן הקשר בין הנצרות והיהדות ובחשבון ההיסטורי שעושה היהדות עם הנצרות ,ומדגיש שיש להפריד בין הנצרות והנוצרים הקדומים לבין הנוצרים היום, על כלל ” ואהבת לרעך כמוך”.
פרשנות- הרב עוזיאל בעצם טוען איפשהו שיש דבר עמוק וחזק יותר אף מן הגנאי שעולה מן הנצרות כלפי היהדות שחלקו בסילוף הדת ובנטילת חיי אדם איומה, הדבר העמוק הוא הבריאה בצלם שאיננה מבחינה באמונות שבהן אדם בוחר אלא רואה אותו בצלם האל לא משנה מה, “זה ספר תולדות אדם- כלל גדול מזה”.
בעיניי הויכוח בין רבי עקיבא לבן עזאי
מציג את הדיון היהודי בנושא היחס לאחר
והאם יש משמעות בדת והתרבות שלו.
ספר תולדות האדם מדגיש
כי היחס “ואהבת לרעך כמוך” היא כלפי כל אדם בגלל היותו בן אנוש.
אין ספק שבכל דת קיימת גזענות,
לכן חשוב לחזור למקורות ולהדגיש כי הדת היהודית
מבוססת על אהבת חינם לכלל האנושות וויכוח זה הוא הוכחה לכך.
יש לשייך מקור זה לתת פרק “ואהבת לרעך כמוך” .
בבקשה לשייך מקור זה לפרק “ואהבת לרעך כמוך”
תמצית הפרק: היהדות מחזיקה בתודעה האוניברסלית כבר בתחילת ספר בראשית והיא אחדותו של המין האנושי. כל העמים יחד הקשורים זה בזה בשיתוף המטרה והחובות משתפים פעולה כדי לשפר את החיים, כדי לשכללם וכדי ליצור אותה האנושות האידאלית שהם בניה ויסודותיה החיוניים, על אף השינויים האתניים שבהם רצה הקב”ה כבר בימי קדם, הוכנסו העמים לתוך מערכת אחידה, הערבות ההדדית תואמת את רוחה של היהדות.
אני מסכימה עם האופן שבו מסביר הרב אליהו בן אמוזג את היחס בין היהודים לכלל האנושות. בנוסף, זה מייצג בעיני את הבסיס של היהדות שהיא אהבת חינם בין בני אדם. אם בפרק זה דיברנו על גיזענות, אז דבריו של הרב אמוזג מחזקים כי היהדות מקבלת ואוהבת את השונה.
יש לשייך את התמונה של עדי נס מסדרת צילומי התנ”ך לפרק “ואהבת לרעך כמוך”.
תמצית הדיון על התמונה- היחס שלנו לאנשים בשולי החברה, ואהבת לרעך כמוך או ואהבת (את כולם)?
הפרק עוסק בגזענות. אם עד כה דיברנו על מקורות היהדות שמדברים על אוניברסליות והקשר בין ישראל לעמים בעבר, התמונה היא עכשיוות ובוחנת באמצעות ההשוואה לדמויות את התנכיות את היחס לאנשים בשולי החברה בימיינו.
(תחת כותרת “אהבת לרעך כמוך”)
“הגזענות” מאת אלבר ממי, בספר זה מתאר הכותב את האנושית כמסווגת את בני האדם לשולטים ולנשלטים, למדכאים ולמדוכאים, לקבוצת ההתייחסות של האדם עצמו, מול “האחר”. הוא תופס את הגזענות כתופעה אנושית שכיחה ביותר, אשר לכל היותר ניתן למתן את גילוייה, אך לא להדבירה. ככזו, הוא רואה בה עובדה חברתית ולא שום דבר אחר. לפי דבריו עוד לפני שהגזענות מוצאת דרכה אל היחיד, היא נמצאת במסדרונות המוסדות השונים, בהשקפות, בחינוך, בתרבות ואפילו בחיק המשפחה המתובלת בדעות קדומות ועוד’ אך יחד עם זאת ישנה עוד תקווה, קרן אור בקצה המנהרה.. האדם הוא סכנה לזולת אך יחד עם זאת הוא גם ישועתה.
ערכי היהדות כציוויים דתיים
נושא הפרק
היהדות ברוב שנותייה התייחסה לתורה כקובץ חוקים השייך לה וחל עליה.
אמנם, קובץ חוקים זה מכיל ערכים המשקפים תפיסות עולם חברתיות רחבות יותר,
מה שגרם במרוצת השנים לחיכוכים בין הדתות השונות שניסו “לנכס” ערכים אוניברסליים אלה,
זאת בניגוד לתפיסה שה”ערכים” בתורה אינם עומדים בפני עצמם,
אלא הם בבחינת חובת ציות דתית כלפי האל . (עמית קדוש)
אני מבקשת לשייך מקור זה לפרק “ערכי היהדות”
אבקש לשייך מקור זה תחת הקטוגריה שיצרתי: “ערכי היהדות כציוויים דתיים”.
הרמב”ם מתקן כאן הלכה בעלת תכלית מעט תמוהה במבט ראשון- “מפני דרכי שלום” – ועוד עם מי? עם השכנים הגויים (אגב היחידה על הכנסת אורחים וטשטוש המרחב הפרטי עם הציבורי). אך מהו טיבו של הנימוק? האם עלינו להתייחס אליו כנימוק מוסרי גרידא? (כך הוא משתמע בקריאה ראשונה לפחות). אם כן, אבקש להציע לצד הנימוק הערכי לכאורה (סיוע לכל אדם באשר הוא, תהא דתו אשר תהא), נימוק פרגמטי יותר, שלפי מיטב הכרתי את משנתו של הרמב”ם, תואם יותר את אפיו: סביר להניח שהרמב”ם, שחי (כמו רובם המוחלט של היהודים אז) בתפוצות תחת שלטון זר משתנה חליפות (נוצרי\מוסלמי לרוב), ראה בראש ובראשונה טעם בתיקון תקנות שיטיבו עם חיי היהודים שחיו ממילא תחת איום מתמיד, והיו עצמם אוכלוסייה מודרת.
וכשאתה חלק מאוכלוסית מיעוט מודרת, הפריבילגיה שלך להדיר אחרים (לפחות לפי הצווים היהודיים המסורתיים), איך נאמר… הולכת ונעלמת.
על כן, לא יהא זה תמוה לטעון שיותר משנימוק זה היה ערכי, נראה שהיבטו הפרגמטי הוא זה שהוביל את הרמב”ם.
מיהו יהודי? -הגדרת היהודי בראי השנים
מי הוא יהודי בעינינו וכיצד מגדירה זאת היהדות
על כל הקבוצות שבה ועל כל גלגוליה?
מתי הקביעה הייתה אחידה יותר לגבי כל הקבוצות?
ומתי הגבולות התהמהמו (אבינעם ברתנא)
מקור חדש:יש לשייך לפרק- מיהו יהודי
תמצות:
תקציר
זרמים אידיאולוגים ביחס להלכה ביהדות, הקונסרבטיבים הרפורמים והאורתודוכסיה שהיא תגובה לרפורמה, נוצרו באירופה ולא בקהילות יהודיות בארצות האסלם בגלל שינוים שהתרחשו באירופה. שינויים פנים יהודיים וגם שינויים שהתחוללו בעולם האירופאי. בקהילה היהודית שנוצרה בארה”ב, בעקבות ההגירה הגדולה, תפסו זרמים אלו מקום בשל העדר מסורת ארוכת שנים ומנהיגות רבנית מקובלת. ההבדל המשמעותי ביותר בין הזרמים הינו היחס לשולחן ערוך ומידת המחויבות של כל זרם להלכה.
מאמר זה הוא חלק מפרק שעוסק באופני תגובתו של עולם ההלכה על היבטים שונים של מודרניזציה ושל חילון מאז שלהי המאה 18.
————————-
המקור: הזרמים ביהדות וההלכה
מחבר: צבי זוהר
להגירה היהודית רחבת הממדים של העת החדשה היו השלכות ניכרות בעולמה של ההלכה. הקהילות הצעירות שהתגבשו בארצות היעד היו חסרות אותו הסטאסיס, המעמד היציב הבסיסי, של הקהילות העתיקות במזרח אירופה ובארצות האיסלאם; במהגרים לאמריקה עד לשנות ה-30 של המאה ה-20 היו רק תלמידי חכמים מעטים, וכמעט אף אחד מהם לא היה מקובל כבעל שיעור קומה. מציאות חדשה זאת, נטולת אינרציה מסורתית ארוכת שנים ונטולת אישים בעלי סמכות הלכתית, היתה קרקע פורייה להיווצרות מגמות דתיות חדשות; זו אחת הסיבות שעל רקען יש להבין את היווצרות הרפורמה בגרמניה דווקא, ואת פריחתה הגדולה בארצות הברית של אמריקה. התנועה האורתודוקסית נוצרה במרכז אירופה, כתגובה לרפורמה; התנועה הקונסרבטיבית התגבשה בארצות הברית בשלהי המאה ה-19 כתגובה שמרנית לרפורמה הרדיקלית. ברמה האידיאולוגית, אחת הדרכים לאפיין את ההבדל בין שלושת הזרמים בתקופתם ה’קלאסית’ (מסוף המאה ה-19 עד למלחמת העולם השנייה) היא ביחסם לשולחן ערוך. בעיני האורתודוקסים נחשב השולחן ערוך לבעל מעמד מרכזי וייחודי בקביעת הנורמות המחייבות בהווה. אצל הקונסרבטיבים הייתה הערכה לשולחן ערוך, אך נטען כי יש להתייחס אליו מתוך פרספקטיבה היסטורית של התפתחות ההלכה, בלא לייחס לו מעמד מועדף על פני יצירות חשובות אחרות. אצל הרפורמים נתפס השולחן ערוך (ככל המסורת ההלכתית) כלא רלוונטי. מאז מלחמת העולם השנייה, ובפרט מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 התרחשו התפתחויות מעניינות בכל אחד מהזרמים האלה. בקרב האורתודוקסים התעצם האגף החרדי–הרדיקלי, ומוקד הסמכות ברובד האידיאולוגי עבר מן השולחן ערוך לאישים בעלי סמכות כריזמטית המכונה ‘דעת תורה’ בקרב הקונסרבטיבים התרחש פיצול בין אגף שמרני המצהיר על מחויבות בסיסית להלכה לבין אגף אחר הגורס שההלכה היא גורם חשוב אך לא מכריע בעיצוב החיים היהודיים. אצל הרפורמים ניכרת תופעה של שיבה לדפוסי שיח הלכתיים, ובשנים האחרונות פורחת בחוגים רפורמיים בארצות הברית כתיבה מעניינת בסוגות הלכתיות שונות, ובראשן סוגת השאלות–והתשובות (שו”ת).
יש לתת את הדעת על כך שעצם הופעתם של זרמים דתיים אידיאולוגיים ביהדות בעת החדשה היא תופעה אירופית מובהקת, שלא אירעה בקהילות היהודיות שבארצות האיסלאם.
לשם הבהרה, כוונת הדברים אינה רק שבארצות האיסלאם לא היתה רפורמה ויהדות קונסרבטיבית, אלא גם שלא היתה שם תנועה אורתודוקסית. את ההבדל הזה אפשר לתלות בחלקו בגורמים חוץ–יהודיים, ובחלקו בגורמים פנים יהודיים. בגורמים החוץ–יהודיים: האופי האידיאולוגי המודגש של השיח המודרניסטי באירופה, ובפרט הנימה האנטי–קלריקאלית ששררה בחוגים מובילי השינויים; וגם התמורות במבנה המשטר ובמשפט, שערערו ביותר את אושיות החיים המסורתיים באירופה לעומת מה שאירע ביהדות האיסלאם. בגורמים הפנים–יהודיים: נכונות טרומית לפיצול על בסיס אידיאולוגי שהתקיימה ביהדות אשכנז (והתגלתה במאבקים הסוערים בין חסידים למתנגדים במאה ה–19); והטיה ביהדות אשכנז לסגירות תרבותית, בניגוד להטיה ביהדות ספרד לפתיחות תרבותית, הטיות שבאו לידי ביטוי במרחבי התרבות היהודיים האלה עוד בימי הביניים. בשורה התחתונה, ביהדות ארצות האיסלאם לא היתה התפצלות לזרמים, והיצירה ההלכתית התייחסה למודרנה ולאתגריה בנינוחות ובגמישות יותר מאשר באורתודוקסיה האירופית – אך בלא לוותר על מרכזיות ההלכה, כפי שאירע בזרמים הלא אורתודוקסיים.
יש לשייך מקור זה לתת הנושא: ‘מיהו יהודי? – הגדרת היהודי בראי השנים’
מעניין אותי לעסוק בנושא זה כדי להכיר גישות שונות של עם שמצד אחד תופס את עצמו כ”עם סגולה” ומצד שני פוגש תרבויות אחרות
מעניין אותי לעסוק בנושא הזה. מעניין אותי איך אפשר להשתייך לעם היהודי מבלי להמעיט ולהיסגר בפני עמים ותרבויות אחרות ולהמשיך להיות אזרח העולם
מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית שעליה לקדש את ערך השוויון.
במגילת עצמאותה של המדינה נאמר במפורש:
“תקיים שיויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין”.
על כן, הגויים במדינת ישראל זכותם לקבל את מלוא הזכויות ככל היהודים.
בשל כך, בעייני אין מקום להתעסקות בשאלה האם הגויים במדינת ישראל הינם עובדי אלילים או שאינם. השוויון צריך להתקיים באופן מוחלט כוללני וברור מאוד.
ואהבת לרעך כמוך
ערכי היהדות כציוויים דתיים
מיהו יהודי? -הגדרת היהודי בראי השנים
כיצד אתם מפרשים את המקור ומה הקשר שלו לפרק המסויים
Editor
כיצד אתם מפרשים את המקור ומה הקשר שלו לפרק המסויים?
אוניברסליזם ופרטיקולריזם ביהדות (המרכז האקדמי שלם)
אחד הנושאים העולים ונידונים שוב ושוב במחקר על ההגות היהודית הוא השילוב המתקיים בה בין אוניברסליזם לפרטיקולריזם. מצד אחד, התורה ניתנה רק לעם ישראל, העם הנבחר. מצד שני, אותה התורה מכילה מסרים לכל האומות – של שלום נצחי, בו “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיה ב':ד’) – ושל אתיקה ומוסר אוניברסליים. המתח בין האוניברסליזם לפרטיקולריזם המתקיים ביהדות הוא מושא לאין ספור חקירות וויכוחים הנמשכים כבר מאות שנים – בין היתר בין הוגים גדולים כמו הרמב”ם ור’ יהודה הלוי (ריה”ל) – ולמעשה עד ימינו אנו. לנו, כאזרחים במדינה “פרטיקולרית” המתקיימת בעולם שהופך גלובלי ו”אוניברסלי” מרגע לרגע, נראה כי הנושא הזה הוא עדיין רלוונטי מתמיד.
המבקש למצוא נקודת מבט מעניינת ומקורית על הנושא אולי יוכל למצוא אותה אצל הוגה יהודי מקורי שנחשב לפורץ דרך בזמנו בתחום החינוך הליברלי אך כיום כמעט ונשכח מהציבור: חיים יהודה (ח”י) רות.
רות סבר כי למרות ה”פרטיקולריזם” היהודי, ליהדות יש משימה אוניברסלית, הקשורה למימוש האתיקה היהודית. הוא לא חשב שיש ניגוד בין הפרטיקולריזם היהודי לאוניברסליזם, אלא דווקא שיש מתח פורה ומפרה בין שני זרמי המחשבה. כפי שכתב:
רות אם כך גרס כי ליהדות יש דוקטרינה, ושהדוקטרינה הזאת היא אוניברסליסטית – וחשוב גם לציין – רציונאלית מטבעה. יש לציין שאין זה דבר מובן מאליו לגרוס שליהדות יש רק דוקטרינה אחת, אבל רות בכל זאת התעקש שיש ליהדות מהות. המהות הזו היא האתיקה שלה, ומכיוון שאתיקה היא דבר אוניברסלי, ואינו מיועד רק לקבוצה אחת, הרי שהיהדות במהותה היא אוניברסליסטית, ולא פרטיקולרית. (יש לציין בהקשר זה שרות גם היה אמביוולנטי הן לגבי הציונות והן לגבי הקבלה המיסטית, שנראו לו כעיוות של המהות המקורית של היהדות – הציונות בגלל החשש שלו מלאומנות צרה, והקבלה מפני שבעצם טבעה היא פונה אל אפיקים אנטי-רציונאליים).
רותם נפתלי
אוניברסליזם ופרטיקולריזם ביהדות (המרכז האקדמי שלם)
אחד הנושאים העולים ונידונים שוב ושוב במחקר על ההגות היהודית הוא השילוב המתקיים בה בין אוניברסליזם לפרטיקולריזם. מצד אחד, התורה ניתנה רק לעם ישראל, העם הנבחר. מצד שני, אותה התורה מכילה מסרים לכל האומות – של שלום נצחי, בו “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיה ב':ד’) – ושל אתיקה ומוסר אוניברסליים. המתח בין האוניברסליזם לפרטיקולריזם המתקיים ביהדות הוא מושא לאין ספור חקירות וויכוחים הנמשכים כבר מאות שנים – בין היתר בין הוגים גדולים כמו הרמב”ם ור’ יהודה הלוי (ריה”ל) – ולמעשה עד ימינו אנו. לנו, כאזרחים במדינה “פרטיקולרית” המתקיימת בעולם שהופך גלובלי ו”אוניברסלי” מרגע לרגע, נראה כי הנושא הזה הוא עדיין רלוונטי מתמיד.
המבקש למצוא נקודת מבט מעניינת ומקורית על הנושא אולי יוכל למצוא אותה אצל הוגה יהודי מקורי שנחשב לפורץ דרך בזמנו בתחום החינוך הליברלי אך כיום כמעט ונשכח מהציבור: חיים יהודה (ח”י) רות.
רות סבר כי למרות ה”פרטיקולריזם” היהודי, ליהדות יש משימה אוניברסלית, הקשורה למימוש האתיקה היהודית. הוא לא חשב שיש ניגוד בין הפרטיקולריזם היהודי לאוניברסליזם, אלא דווקא שיש מתח פורה ומפרה בין שני זרמי המחשבה. כפי שכתב:
רות אם כך גרס כי ליהדות יש דוקטרינה, ושהדוקטרינה הזאת היא אוניברסליסטית – וחשוב גם לציין – רציונאלית מטבעה. יש לציין שאין זה דבר מובן מאליו לגרוס שליהדות יש רק דוקטרינה אחת, אבל רות בכל זאת התעקש שיש ליהדות מהות. המהות הזו היא האתיקה שלה, ומכיוון שאתיקה היא דבר אוניברסלי, ואינו מיועד רק לקבוצה אחת, הרי שהיהדות במהותה היא אוניברסליסטית, ולא פרטיקולרית. (יש לציין בהקשר זה שרות גם היה אמביוולנטי הן לגבי הציונות והן לגבי הקבלה המיסטית, שנראו לו כעיוות של המהות המקורית של היהדות – הציונות בגלל החשש שלו מלאומנות צרה, והקבלה מפני שבעצם טבעה היא פונה אל אפיקים אנטי-רציונאליים).
רותם נפתלי
השונות ו”הרב תרבותיות” נוגעות בכל עם ובכל לאום בדיוק כמו בארצנו.
הטרור, השנאה והרצח נובעים בבסיסם מאי קבלה של האחר, השונה ממני.
עלינו כחברה לעודד וללמד על השוויון כערך הנעלה והחשוב ביותר אשר טומן בחובו תוצאות הרסניות או נפלאות כמו אחווה או שנאה.
ערכי היהדות מצווים עלינו להתנהג בכבוד ובחמלה כלפי הגרים, העניים ולעניות דעתי כלפי כל אדם שונה.
לכן, ערכים אלו הם כלל אוניברסליים ורלוונטיים לעולם לכל חברה.