סוגיית המינים הטרידה את האנושות רבות, עוד הרבה לפני הפעם הראשונה שבה נהגתה המילה “פמיניזם”, אמנם, עד המאה ה-18, כל מה שנכתב ונאמר על נשים נכתב על ידי ומנקודת מבטם של גברים.
בסוגיה זו מובאים מקורות שתייגנו כפמיניסטים, שעל אף שנמסרו מפיהם, הציגו תפיסת עולם שבמידת- מה (מידת הרדקליות משתנה ממקור למקור) מציעה, גם אם בזהירות רבה, גישה שוויונית יותר ומדכאת פחות.
בסוגיה זו מצעים מקורות הדנים בקידום שוויון מגדרי, מנקודות מבט חברתיות\פוליטיות\דתיות שונות- אך המשותף לכולם, הוא הקול של נשים חזקות שמעוניינות לפרק את ההגמוניה הגברית ולשבור את תקרות הזכוכית השונות, בדרכים שונות אמנם, אך בדרכים שלהן, ולא שלהם.
אפיון הפרק הוא שיח ו קונפליקט
סוגיה זו דנה בפמיניזם על זרמיו השונים בזיקה, בין השאר למסורת ועל כן מכילה בתוכה מקורות הנוגעים למתח המתבקש בין דת-שחרור האישה, כמו גם המתח בין שחרור האשה למסורת (ובשל כך, לדיכויה ).
סוגיות המשנה:
א. סוגיית המינים הטרידה את האנושות רבות, עוד הרבה לפני הפעם הראשונה שבה נהגתה המילה “פמיניזם”, אמנם, עד המאה ה-18, כל מה שנכתב ונאמר על נשים נכתב על ידי ומנקודת מבטם של גברים.
בסוגיה זו מובאים מקורות שתייגנו כפמיניסטים, שעל אף שנמסרו מפיהם, הציגו תפיסת עולם שבמידת- מה (מידת הרדקליות משתנה ממקור למקור) מציעה, גם אם בזהירות רבה, גישה שוויונית יותר ומדכאת פחות.
ב. בסוגיה זו מצעים מקורות הדנים בקידום שוויון מגדרי, מנקודות מבט חברתיות\פוליטיות\דתיות שונות- אך המשותף לכולם, הוא הקול של נשים חזקות שמעוניינות לפרק את ההגמוניה הגברית ולשבור את תקרות הזכוכית השונות, בדרכים שונות אמנם, אך בדרכים שלהן, ולא שלהם.
בטקסט הפרשני הנפלא הזה ההתייחסות המגדרית היא שוויונית, ושני המינים מקבלים את ברכתו של האל כמעט מתבקש בעניין זה לעשות את הקישור למיתוס החצי השני שמופיע ב"משתה" של אפלטון (ייתכן שהדמיון אף מעיד על השפעות תרבותיות?) בו מוצע כי האנשים הראשונים היו בעלי ראש אחד ושני פנים, ושני גופים מחוברים (בוריאציות שונות-זכר וזכר, נקבה ונקבה וגם זכר ונקבה) אשר היוו זיווג מושלם ובעל כוח עד אשר הופרדו על ידי האלים- מה שמסביר מדוע מאז אנו מחפשים את ה"חצי השני" שלנו.
מצער שהגרסה הפרשנית הזו פחות רווחת, כי ברי לי שבכוחה של זו לשנות ולתקן תפיסות עולם בעייתיות, מפלות ומדירות. המחשבה על כך שקיימת גם הפרשנות הזו אך היא לא זו שבקונצנזוס, רק גורמת לי להבין כמה אנשי ההלכה והתאולוגים לאורך השנים שאבו רק ממה ששירת את המעמד ההגמוני והכוחני ממילא וקיבעו אותו עד היום כדבר ה"טבעי" והרצוי.
(צפיה בדעה במקור)
