בשום פנים אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור..
אך לעומת זאת, נתנה תורה מצוות, שהן בבחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולות להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי. לדוגמא, נעסוק במכלול של ארבע מצוות כוללות, ומתוכן נראה כמה חופש העניקה תורה לעם לבחור לו את המשטר הכלכלי הרצוי לו, תוך הגבלות יסוד שמטרתן כנ"ל. ואלו הן:
העולם מכיר שתי שיטות יסוד כלכליות, קפיטליסטית וסוציאליסטית, והנה הגדרותיהן המדויקות: "קפיטליזם, רכושנות, משטר כלכלי המבוסס על הקניין הפרטי ועל היזמה החופשית בחיי הכלכלה. אמצעי הייצור וחלוקת התוצרת נמצאים ברשות בעלים פרטיים המשתמשים בהם לשם צבירת רווחים. הקפיטליזם בהתפתחותו מביא לתהליך של ריכוז ההון בידי מעטים מזה, וליצירת מחנה עצום של פועלים שכירים מזה."
"הסוציאליזם, תנועה מדינית וחברתית, השואפת למשטר חברתי שלא יהיה בו ניצול, בו יחוסלו הבדלי המעמדות והזכויות המיוחדות של קבוצות שונות, בו יהיו כל הנכסים, המשק, האוצרות החמריים, וכל אמצעי היצור לקניין משותף של החברה וכל פירות העבודה יתחלקו חלוקה צודקת בין כל האזרחים ללא אפליה גזעית לאומית או דתית." […]
ודרך התורה מה היא? כאן רואים הננו אפס קצה של חכמת התורה, שנמנעה מלהטיל על העם שום שיטה ברורה ומוגדרת כמצווה מפורשת, כי כל שיטה היתה מוכרחה לגרור בעקבותיה גם את השלילי שבה, ובמצוות ה' לא תתכן שלילה בשום פנים ואופן, אך המצוות שמנינו לעיל יש יסודות ועקרונות. הכוונה שהיא בבחינת "מנע" למנוע יצירת מצבים העשויים לערער את היציבות הכלכלית של האומה, ולגרור בעקבותיה מהפכות שהיו אפייניות גם בעולם העתיק וגם בעולם החדש.
ננסה נא עתה להפליג לעולם הדמיון למציאות רחוקה לשחזר את חיי האומה לפי המצוות הנ"ל. הנה נכנסים ישראל לארץ ירושתם אשר נתן להם ה', חולקים הם את הארץ בגורל למשפחותיהם, לרב הרבו נחלתו ולמעט המעיטו נחלתו, איש לפי פקודיו ניתנת נחלתו, בגורל על פי ה', וישראל יושבים להם איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
כיון שלא יחדל אביון מקרב הארץ, מכל מיני סיבות אפשריות, הנה אותה שכבה עניה מתפרנסת מלקט שכחה ופאה, מעשר עני ועל הכל ממצות הצדקה "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו, יא), וכופין על הצדקה כדי להמתיק את מרירות חיי העני אבל גם כדי לייצב את משטר החברה, למנוע מעמד שעלול ביום מן הימים להתסיס ולהמריד.
"וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱ־לֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה–לו). הלואה ללא ריבית לפי מהותה ניתנת בסכומים קטנים, ומספר ידידים שהשתתפו בגמילות חסד לחבר שמטה ידו, יעמידוהו על רגליו, עד בו עת הקציר, והלא ישראל יושבים הם על אדמתם, וגם העוני במקרים רבים הוא זמני בלבד.
קרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ושבתה הארץ שבת לה', שדך לא תזרע, שנת שבתון יהיה לארץ. מזונותיו של אדם מצויים לו בשפע יחסי, כי כך הבטיחה תורה: "וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים […] עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ" (ויקרא כה, כא–כב).
היו כאלה שהצליחו לסלק את חובותיהם הקטנים שנועדו להצילם מהתמוטטות, אך ישנם גם כאלה שלא הצליחו בכך, לא שפר גורלם ולא הוטב מצבם ואין בכחם לשלם את אותם סכומי "גמילות חסד" שקבלו בשעת מצוקתם הנמשכת גם עתה. באה מצות שמיטת כספים, "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'" (דברים טו,ב).
קרה ולא הצליח אדם לעמוד על רגליו למרות "שמיטת כספים" בשמיטה ועדין נזקק הוא, וגם לגומלי חסד אין הוא יכול יותר לפנות אחרי שלא החזיר להם את חובם. לא נותרה לו ברירה אלא למכור מאחוזותיו. […]
כי הלא אין מכירה לצמיתות, אין שום אפשרות שיוכל אדם לצבור קרקעות בארץ ישראל. והנמוק בתורה מפתיע: "כִּי־לִי הָאָרֶץ" (כה, כג),הרוצה יבין כאן נמוק דתי עמוק והרוצה יראה בזה נמוק סוציאלי הנועד לייצב את חיי החברה. "וְאִם לֹא־מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל; וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" (כה, כח).
היה קורה גם הגרוע מכל, שגם מכירת אדמותיו כולן לא הקלו את מצבו הקשה, אז מוכר הוא את עצמו לעבד. גם אז אין חייו רעים כל כך, אדרבא, אמרו חכמים "כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו", וכבר היו בישראל מקרים שאמר העבד: "אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי … לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (שמות כא,ה). והלא גם בזמנינו רוב בני אדם עבדים הם בבחינה מסוימת. ההבדל הוא בכך שהעבד הנזכר בתורה לא יכול היה לעזוב את עבודתו באמצע זמנו אא"כ השיגה ידו לפדות עצמו במחיר אשר האדון שלם עבורו, ואילו בזמנינו, אין אדם יכול לעזוב את מקום עבודתו, מפני שעבד הוא לצרכי קיומו, והלא פועלים בזמנינו לוחמים נגד רצון מעבידיהם לפטרם, והאם אין זו עבדות מרצון? ואין העבד כלשון התורה אלא "מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר" בלבד. וגם זה יכול לגאול את עצמו בעזרת קרובים או אם ישיג בכחות עצמו, ועכ"פ אין המכירה אלא לשש שנים בלבד, ובמקרה הגרוע ביותר עד שנת היובל אם הוא עצמו ירצה בכך, "עַד־שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ… וְשָׁב אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֶל־אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב" (כה, לט). הוא ישוחרר, אדמותיו יוחזרו לו, כל חובותיו משמטים, ושוב ניתנת לו הזדמנות להתחיל בחיים חדשים.
בא וראה שמידי חמישים שנה, שב העם והתרענן כיום כיבוש הארץ. כל המשפחות חזרו התלכדו מחדש, שבו אל נחלת אבותיהם, "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ … וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל־אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (כה, י).
מתוך כל הנ"ל אפשר כבר להבחין לאן נוטה דעת תורה בבעיא המרכזית של נושאנו. ואף על פי כן, אין הגבלה מפורשת באמצעות מצוה ברורה כיצד צריך עם ישראל לנהוג ומה יהיה המשטר הכלכלי אשר עליו לבחור עפ"י התורה. יבחר לו העם את המשטר הרצוי לו, אך ישמור על מכלול מצוות אלה, שמטרתן ותכליתן בחלק הנגלה שבהן למנוע את השלילה שבכל משטר כלכלי אפשרי. כיצד?
כאשר הבטיחה תורה אחוזת־נחלה לכל אדם מישראל, הרי מובטח הוא שאיש לא יוכל לנצל את עבודתו ופרי זיעתו לשם צבירת הון, שכן בכל שעה אשר ירצה בכך ישוב אל נחלתו ואחוזת אבותיו, ולכן גם לא היה צורך בחוקים שיגנו על זכויות העובד, כי מעולם לא היה משועבד למקום עבודתו כפי שהדבר בזמנינו. יחסי עובד ומעביד נקבעו בהתאם למוסכם ביניהם, כי העסקת פועלים־שכירים מעיקרה בהתאם למבנה הכלכלי של החברה עפ"י התורה, היה במידה מסויימת תופעה לא מצויה ביותר.
מאידך, לא אסרה ולא מנעה תורה צבירת הון בידי יחידים במידה שיעלה הדבר בידם. מי שיכול היה לגייס עובדים בגלל מצבם הדחוק, עשה זאת, ואף יכול היה לפתח תעשיה נרחבת, אבל ידע שתלוי הוא בגורם הזמן, וכל אלה עתידים יהיו לשוב אל נחלתם ואחוזתם, וזה כשלעצמו היה ללא ספק גורם מדרבן שהגן מפני ניצול העובד וצבירת רווחים מופרזים, אך לא מנע את התחרות החופשית בין בעלי יזמה וכשרון, ותמיד נשארה פתוחה בפניהם האפשרות למצוא את הדרכים הכשרות והניאותות לפתח עסקים, אולי לא בקנה מידה גדול ביותר, אך פורחים מספיק כדי להיטיב מצבם, ובעקבות זאת גם להעשיר את כלל האומה.
יתן ה' הבוחר בציון וירושלים, ונזכה לחדש ימינו כקדם, בקיום מצוות שמיטה ויובל כהלכתן," וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (כה, כד).
רבי חיים דוד הלוי
